רמב״ם שופר וסוכה ולולב ד׳רמב״ם
(א)
שיעור הסוכה, גבהה אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה, ורחבה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים. ויש לו להוסיף ברחבהא אפילו כמה מילין. היתה פחותה מעשרה, או משבעה על שבעה, או גבוהה מעשרים אמהב כל שהוא, הרי זו פסולה:
(ב)
סוכה שאין לה שלש דפנות, פסולה. היו לה שתי דפנות גמורות זה בצד זהג כמין גם, עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח, ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משני הדפנות, ודיו. וצריך לעשות לה צורת פתח, מפני שאין לה שלש דפנות גמורות. וכבר ביארנו בהלכות שבת שצורת פתחד האמורה בכל מקום, אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, אף על פי שאינו מגיע להןה:
(ג)
היו לה שני דפנות זה כנגד זה וביניהן מפולש, עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהואו, ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת משתי הדפנות, וכשרה. וצריך לעשות לה צורת פתח. קנים היוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה, ודופן אחת נמשכת עמהן, הרי הן כסוכה:
(ד)
דפנות שהיו דבוקות בגג הסוכה ולא היו מגיעות לארץ, אםז גבוהות מן הארץ שלשה טפחים, פסולה, פחות מכאן, כשרה. היו הדפנות דבוקות בארץח ולא היו מגיעות לסכך, אם גבוהות עשרה טפחים, אף על פי שהן רחוקין מן הגג כמה אמות, כשרה, ובלבד שיהיו הדפנות מכוונות תחת שפת הגג. הרחיק את הגג מן הדופן שלשה טפחים, פסולה, פחות מכאן, כשרה. תלה מחיצה שגבהה ארבעה ומשהואט באמצע, בפחות משלשה סמוך לארץ ובפחות משלשה סמוך לגג, הרי זו כשרה:
(ה)
העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנותי, אם היו חזקים, או שקשר אותן וחיזק אותן עד שלא תהיה הרוח המצויה מנידה אותן תמיד, ומילא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם, הרי זו כשרה, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה:
(ו)
העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, כשרה, ועולין לה ביום טוב. בראש האילן או על גבי הגמל, כשרה, ואין עולין לה ביום טוב, לפי שאסור לעלותיא באילן או על גבי בהמה. היו מקצת הדפנות עשויות בידי אדם ומקצתן אילנות, רואין, כל שאילו יינטלויב האילנות היא יכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם, עולין לה ביום טוב:
(ז)
סוכה שאין לה גג, פסולה. כיצד, כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זה בזהיג כמין צריף, או שסמך ראש דופן הסוכהיד לכותל. ואם היה לה גג אפילו טפח, או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח, הרי זו כשרה:
סוכה עגולה, אם יש בהקפה כדי לרבע בה שבעה טפחים על שבעה טפחים, אף על פי שאין לה זויות, הרי זו כשרה:
(ח)
סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין, בין שהיו נראין מבפנים ואין נראין מבחוץ, בין שהיו נראין מבחוץ ואינןטו נראין מבפנים, כשרה:
(ט)
לא היו לה פצימין, פסולה, מפני שהיא סוכה העשויה כמבוי, שהרי אין לה אלא שני צידי האכסדרה, ואמצעיטז האכסדרה אין בו כותל, ושכנגדו אין בו פצימין:
(י)
סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי, או על גבי באר שיש לה פסין, הרי זו סוכה כשרה לאותה שבת שבתוך החג בלבד, מתוך שלחי זה ופסין אלו מחיצות לענין שבת, נחשוב אותן כמחיצות לענין סוכה:
(יא)
נעץ ארבעה קונדסיןיז על ארבע זויות הגג וסיכך על גבן, הואיל והסיכוך על שפת הגג, כשרה, ורואין את המחיצות התחתונות כאילו הן עולות למעלה עדיח שפת הסיכוך:
(יב)
סוכה שיש לה פתחים רבים, ויש בכתליה חלונות הרבה, הרי זו כשרה, ואף על פי שפרוץ מרובה על העומד, ובלבד שלא יהיה שם פתח יתר על עשר. אבל אם היה בהיט פתח יתר על עשר, אף על פי שיש לוכ צורת פתח, צריך שלא יהיה הפרוץ מרובה על העומד:
(יג)
סוכה שאוירה גבוה מעשרים אמה, ומיעטה בכרים וכסתות, אינו מיעוט, ואפילו ביטלם. מיעטה בתבן וביטלו, הרי זהכא מיעוט, ואין צריך לומר עפר וביטלו, אבל בעפר סתם אינו מיעוט. היתה גבוהה מעשריםכב, והוצין יורדין לתוך עשרים, אם היתה צילתן מרובה מחמתן, ייחשבו כגג עבה, וכשרה:
(יד)
בנה אצטבהכג בהכד כנגד דופן האמצעית על פני כולה, אם יש באצטבה שיעור רוחב הסוכה, כשרה. בנה אצטבהכה מן הצד, אם יש משפת אצטבה ולכותל ארבע אמות, פסולה, פחות מארבע אמות, כשרה. בנה אצטבה באמצעה, אם יש משפת אצטבה ולכותל ארבע אמות לכל רוח, פסולה, פחות מארבע אמות, כשרה, וכאילו המחיצות נוגעות באצטבה, והרי מן האצטבה עד הסיכוך פחות מעשריםכו. בנה בה עמוד ויש בו הכשר סוכה, פסולה, שאין אלו מחיצות הניכרות, ונמצא על גב העמוד סכך כשר בלא דפנות:
(טו)
היתה פחותה מעשרה, וחקק בה להשלימה לעשרה, אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים, פסולה, פחות מכאן, כשרה, שכל פחות משלשה הרי הוא כדבוק, כמו שביארנו בהלכות שבת:
(טז)
דפני סוכה כשרים מן הכל, שאין אנו צריכין אלא מחיצה מכל מקום, ואפילו מבעלי חיים. ועושה אדם את חבירו דופן ביום טוב, כדי שיאכל וישתה ויישן בסוכה כשרה שחבירוכז דופן לה. והוא שיעשה אותו שלא לדעת זה שנעשה דופן, אבל אם עשהו לדעת, אסור ביום טוב, ומותר בשאר ימי החג. וכן, עושה בכלים דופן רביעית ביום טוב, אבל דופן שלישית לא יעשה אותה בכלים ביום טובכח, לפי שהוא מכשיר הסוכה, ואין עושין אוהל עראי ביום טוב:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר זמנים מוקדש לזכר נשמת מורינו ורבינו הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל
מאחד מתלמידיו הערות
ב1: על רחבה.
בב1 נוסף: אפילו.
ד (גם פ) [מ׳זה׳ הקודם]: זו בצד זו. וכן לקמן ברוב המקומות בל׳ נקבה. אך בכתבי־היד כבפנים, ונוהג ב׳דופן׳ בלשון זכר ונקבה.
ב1: הפתח.
ב1: אליהן.
ד (גם פ): ומשהו.
בב1 נוסף: היו. וכך ד (גם פ).
ד (גם פ): לארץ. אך לעיל ׳דבוקות בגג׳.
ב2: ומשהו. וכך ד (גם פ).
בד׳ נוסף: ביו״ט. אך בכתבי־היד לית.
ב2: נוטלו. ד (גם פ): ניטלו.
ד (גם פ) [מ׳זה׳]: זו בזו. אך בכתבי־היד כבפנים.
ד (מ׳דופן׳): הדופן של סוכה. שינוי לשון שלא לצורך.
ב2: ואין. וכך ד (גם פ, ק).
ד (גם פ): ואמצע. אך בכתבי־היד כבפנים.
ד (גם פ): קונדיסין. אך בפיהמ״ש עירובין ג, ג היחיד הוא ׳קונדס׳.
ד (גם פ, ק): על. אך מספיק עד השפה.
ד (גם פ, ק): שם. שינוי לשון לגריעותא.
ד (גם פ): לה. אך מוסב על הפתח.
כך ב2-1. ת1: זו.
בב1 נוסף: אמה. וכך ד (גם פ).
ב1: איצטבה. וכך ד (גם פ). ב2: איצטבא. וכן כמה פעמים לקמן.
במשנה סוכה ד, ד בכ״י רבנו: אצטוה.
בב2 לית. ב1 (מ׳אצטבה׳): בה איצטבה.
בד׳ נוסף: כנגד דופן האמצעית. אך בכתבי־היד לית.
בד׳ (גם פ, ק) נוסף: אמה. ואין בכך צורך.
ב1: שהרי חבירו.
בב2 לית מ׳אותה׳.